<h1>סמ"ג לאוין סימן רפ"ד</h1>
<h2>דף נה.</h2>
שנינו בפרק שני (דפאה מ"א) ומביאה בפרק חזקת הבתים (נ"ה א') ובפרק הכונס (ס"א א') ובמנחות פרק רבי ישמעאל (ע"א ב') אלו מפסיקין לפיאה, פירוש כדדריש בתורת כהנים (קדושים סוף פ"א ופ"ב ה"א) שדך לחייב על כל שדה ושדה מכאן אמרו אילו מפסיקין לפאה הנחל והשלולית, ומפרש בירושלמי נחל אף על פי שאינו מושך, שלולית שהיא מושכת וכמו שמפרש שם (מ"ב) שתהא אמת המים רחבה ועמוקה עד שאינו יכול לקצור שני צדדיה כאחת (ע"פ רמב"ם מתנ"ע פ"ג הל' ב'). וכן אם היה מפסיק בה דרך היחיד שהוא רחב ארבע אמות או דרך רשות הרבים רחב י"ו אמות, ושביל הרבים ושביל היחיד הקבוע בימות החמה ובימות הגשמים, ושביל הוא פחות מדרך (ע"פ הל' ג' שם). עוד שם (מ"א) [מפסיק] שדה בור שבנתים או שדה ניר או זרע אחר כגון חיטים משני צדדין ושעורין באמצע והקוצר לשחת פירוש קודם שתביא שליש מפסיק דברי רבי מאיר וחכמים אומרים אינו מפסיק אלא אם כן חרש בכל ההפסקות אילו חייב על כל שדה ושדה. וכל ההרים אשר במעדר יעדרון אף על פי שאין הבקר יכול לעבור בכליו הוא נותן פאה (לכל אחת) [אחת לכל] (מ"ב), פירוש (רמב"ם שם הל' ו') אף על פי שאין יכול לחרוש כולם כאחד מפני תלים גבהים או מקומות עמוקות. הכל מפסיק לזרעים ואין מפסיק לאילן אלא גדר (מ"ג).
